היום  (27/52013) חויתי לחץ רב מעבודה זו. כבר אין את כל המזן לעשות את העבודה. צריך למהר ולהספיק הכל.
אני מרגישה שאני סוחבת את הקבוצה, ואני זו שמחדירה להם שבאמת מביאים ציון על זה ושזה חשוב.
אני חושבת שאני תורמת הרבה לעבודה אבל לא מרגישה את זה בקשר לילדים אחדים, לחלק מהילדים בקבוצתי כנראה באמת לא אכפת ונכון שזה ייעלה להם בציון אבל בסופו של דבר אני עושה גם את העבודה שלהם ככה שיוצא שגם אני לא הכי מרויחה מזה.

הנושא מאוד מעניין אבל אני מרגישה שלא רוצים לעבוד ולא רוצים להשקיע בו...
מה שהכי קשה לי זו העבודה בקבוצות.
כשבן אדם לא רוצה לעשות משהו ומכריחים אותו, התוצאה לא תצא משהו וזה מה שקורה... אני חושבת שחלק מהילדים בקבוצתי פשוט לא רוצים לעבוד ואז כשמכריחים לא יוצאת עבודה טובה ואני כל הזמן מנסה שהם יתעוררו ויבינו שהעבודה הזאת חשובה.
 אבל אולי עכשיו ברגעים האלו כשבאמת כל העבודה נמדדת ומוערכת, הם יתחילו להשקיע אז אני נותנת צ'אנס אחרון...

בנוגע לחברי הקבוצה של ההגנה, אני חושבת שסך הכל קיבלתי חברי קבוצה עובדים שאכפת להם, ברור שיש יוצאי דופן...
אני מרוצה מהקבוצה למרות שהדס בטח תשתלט על השיחות אבל לא נורא נשרוד..
לגבי האלו שלא עובדים ולא משקיעים אז גם לא ישקיעו בשבילם, כלומר לא נעשה בשבילם את העבודה אלא הם ייפגעו מזה שלא השקיעו.